מאייר נ' החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ ואח'

פסק דין

המבקש עותר למתן סעד הצהרתי שיקבע שעל פי חוק נכסים של נספי שואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו–2006 (להלן: "חוק הנכסים" וגם "החוק"), על המשיבה 1 להשיב לו את נכסי הנדל"ן של סבו נספה השואה מר יאן הנס מאייר ז"ל בישראל: חלקות 57 ו-64 בגוש 18171 בנהריה (להלן: "המקרקעין"), אשר נמכרו על ידי הממונה על רכוש אויב בממשלת ישראל בשנת 1960, על פי שווים ההוגן של המקרקעין. מבוקש בנוסף שיוצהר כי השווי ההוגן של המקרקעין הוא שווים הריאלי כיום לפי חוות דעת שמאי.

העובדות בתמצית

סב המבקש מר יאן הנס מאייר ז"ל וסבת המבקש גב' אנה מאייר ז"ל נולדו בחבר מוראביה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, בשטח המצוי היום בתחומי הרפובליקה הצ'כית.

בשנת 1923 נולד לבני הזוג בנם היחיד – אבי המבקש מר סטפן מאייר ז"ל.

סב המבקש מר יאן הנס מאייר ז"ל וסבת המבקש הגב' אנה מאייר נרצחו במחנה ההשמדה אושוויץ.

אבי המבקש נמלט מצ'כוסלובקיה. בשנת 1939 הגיע לישראל והתגורר בה, ובשנת 1942 התנדב לצבא הצ'כוסלובקי הגולה ונשלח להילחם בצורר הנאצי בצפון אפריקה ובאירופה. עם תום מלחמת עולם השנייה חזר האב לצ'כוסלובקיה, התחתן והוליד את בנו היחיד הוא המבקש. האב התגורר בצ'כוסלובקיה ונפטר בה בשנת 1996, מבלי שידע שאביו רכש נכסים בישראל.

הסב מר יאן הנס מאייר ז"ל רכש את המקרקעין בשנות השלושים של המאה הקודמת. רישום המקרקעין על שם הסב מר יאן הנס מאייר ז"ל לא הושלם. נכסיו הוקנו לממונה על רכוש האויב מכוח פקודת המסחר עם האויב, 1939, בהיותו בעל נתינות של מדינה שהייתה תחת שליטת גרמניה הנאצית.

ראו הגדרת "נתין אויב" כקבוע בסעיף 12(1)(א) לפקודת המסחר עם האויב, 1939 (להלן: "הפקודה") וכן הגדרת המונח "אויב" לצורך הפקודה והחרגת אדם יחיד שהוא נתין מדינת אויב מהמונח "אויב" כקבוע בסעיף 4 לפקודה, וההוראות בדבר שמירה על נכסי אויב כקבוע בסעיף 9 לפקודה.

בשנת 1960 נמכרה חלקה 64 למועצה המקומית נהריה, ובשנת 1961 נרשמה החלקה על שם עירית נהריה (ראו המידע מפנקס הזכויות שצורף לבקשה וכן אישור שר האוצר למכירת חלקה 64 - נספח יח' לתשובת המשיבה 1.) בשנת 1960 נמכרה חלקה 57 לחברת מעונות הגליל בע"מ שבנתה בהם בית משותף ומכרה את ארבע הדירות שנבנו לאחרים (ראו צו רישום הבית המשותף ובקשה לרישומו, הצהרת מנהלי חברת מעונות הגליל, שטרי המכר של הדירות בבית המשותף, נספחים יד' – טז' לתשובת המשיבה 1).

הממונה על רכוש האויב שניהל את הנכסים מכר את המקרקעין באישור שר האוצר. בהתאם לחוק האפוטרופוס הכללי הועברה תמורת מכר המקרקעין (להלן: "הכספים") מהממונה על רכוש האויב לניהול האפוטרופוס הכללי. ראו הקבוע בסעיף 21 לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח–1978, בו נקבע כי רואים נכסים שערב תחילתו של חוק האפוטרופוס הכללי היו מוקנים לממונה על רכוש האויב לפי פקודת המסחר עם האויב, כמשוחררים מהוראות הפקודה וכאילו ניתן לגביהם צו ניהול.

בסוף שנת 2006 לאחר חקיקת חוק נכסים של נספי שואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו–2006, ולאחר שהכספים סווגו כ"נכס של נספה שואה" כהגדרתו בחוק, הועברו הכספים שנוהלו על ידי האפוטרופוס הכללי למשיבה 1.

המבקש גילה את שם סבו ברשימה שפרסמה המשיבה 1 באינטרנט בהודעה בה קראה ליורשים להגיש בקשות להשבת רכוש.

ביום 8.7.2007 הגיש המבקש בקשה להשבת כספים – deposit (הבקשה צורפה כנספח ח' לתשובת המשיבה 1).

בגין חלקה 64 השיבה המשיבה 1 למבקש לשיעורין סך 526,044 ₪ המשקפים את תמורת דמי מכר החלקה, בניכוי הוצאות ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית. סכום ההשבה נקבע לאחר שערוך שנעשה על פי תיקי הנכסים שהועברו למשיבה 1 מהאפוטרופוס הכללי, ועל פי קביעות הועדה להפרשי הצמדה וריבית שהוקמה לפי סעיף 16 לחוק.

בתיקי האפוטרופוס הכללי שהועברו למשיבה 1, אשר כללו גם את תיקי הממונה על רכוש האויב, חסרו מסמכים. גם כרטסת הנהלת החשבונות שהועברה למשיבה 1 הייתה חסרה. בתיקים נמצאו מסמכים שאפשרו למשיבה 1 לערוך שיערוך לכספי תמורת מכר חלקה מספר 64 בלבד, ולפיכך תחילה בוצעו השערוך והשבת הכספים למבקש רק ביחס לחלקה 64. לאחר הגשת התובענה הודיעה המשיבה 1 שמאחר והצליחה לאתר מסמכים המאפשרים לה להתחקות אחר תמורת מכר חלקה 57 על ידי הממונה על רכוש האויב בקירוב, השיבה למבקש סך 602,352 ₪ נוספים המהווים שיערוך הכספים שהתקבלו כתמורת מכר החלקה בניכוי הוצאות ודמי ניהול (הודעת המשיבה 1 בבקשה מספר 17).

הצדדים היו חלוקים בדעותיהם ביחס להתאמת ההליך לבירור בדרך של המרצת פתיחה. ב"כ המבקש הבהיר שבהמרצת הפתיחה מבוקש פסק דין הצהרתי לפיו על המשיבה להשיב את שווים ההוגן של מקרקעין, וזאת מבלי שהסעד המבוקש כולל את "כימות שווים". הוסבר בנוסף על ידי ב"כ המבקש שחוות הדעת השמאית שצורפה לתובענה הובאה רק כדי להדגים את קיומה של דרך אחרת לחישוב שווי הנכס ועל מנת להצביע על הפער הגדול בגין שווים של המקרקעין כיום ובין סכום ההשבה שהתקבל בגינם. על יסוד הצהרות אלה המשיכה התובענה להתברר על דרך המרצת פתיחה (ההחלטות מיום 24.10.2012). המבקש לא העלה טענות כנגד מכירת המקרקעין כשלעצמה, אלא אך בעניין הפירוש הנכון לשווי ההוגן של המקרקעין לצורך ההשבה על פי החוק (דבריו בעמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.2012 בשורות 25 ואילך).

עיקר טענות הצדדים

טענות המבקש

לטענת המבקש, השאלה בה יש להכריע בתובענה היא כיצד יש לפרש את המונח "השבה בשווי הוגן" הקבוע בסעיף 4(א)(3) לחוק ביחס לנכס מקרקעין שאינו ניתן להשבה בעין. לטענתו, הפרשנות הנכונה היא שווי המקרקעין בערכם בזמן הווה, על פי חוות דעת שמאי מקרקעין.